ספסל ציבורי חסין בפני כל

כאשר אנו מחפשים ריהוט לבית, זה יכול להיות ספסלים או כל ריהוט אחר אז יש לנו שיקולים שונים בבחירת הריהוט, למשל אנו רוצים שיתאים לעיצוב הכללי של הבית, אנו רוצים שיהייה עמיד לאורך זמן, אנו רוצים שיהיה חסכוני במקום, כל אחד ושיקוליו האישיים. באופן דומה גם לרשויות המקומיות ומתכנני הערים שיקולים דומים בבחירת ספסלים וריהוט רחוב. השיקולים שלהם אמנם יכולים להיות שונות מהשיקולים שלכם בביתכם הפרטי אבל זהו אותו העיקרון.

כאשר מדברים על ספסלים השיקולים של הרשויות המקומיות הם הפוכים מהשיקולים שלכם בבית הפרטי, אם רוב האנשים מחפשים ריהוט רב שימושי לבית לעומתם הרשויות המקומיות מחפשות ספסלים למטרת אחרת ויחידה – ישיבה. כל השיקול בעיצוב ברוב המקרים או לשרת מטרה זו ולמנוע כל דבר אחר כמו שינה על הספסלים, לכלוך ואשפה, ונדליזם, גניבת רכוש ציבורי ופעילויות לא חוקיות אשר עלולות להתרחש בסביבתו כמו סחר בסמים. ספסל שנבנה במיוחד למטרה זו הור ספסל קמדן (תמונה בקישור זה).

הספסל עשוי יציקת בטון מאסיבית וישנו ספק עד כמה הספסל יפה מבחינה עיצובית את העיצוב המיוחד משרת את מטרתו – הוא בנוי בצורה המאפשרת ישיבה אך בעייתית למי שרוצה לישון על הספסל, אין איך לשכב ואין איך להישען. הוא עשוי במיוחד במבנה אשר לא מתאים לסקייטבורד ויש לו גימור חלק אשר מקנה לו עמידות לגראפיטי. אין בו שום חריצים אשר יכולים לשמש להסתרת סמים. המבנה החלק וללא החריצים גם אינו מאפשר לאבק להצטבר. היצרן מגדיר זאת כספסל נגד פשע וההתנהגות אנטי סוציאלית. איני יודע איך הספסל מתקבל בעיני הציבור אך ככל הנראה הרשויות המקומיות מרוצות ממנו מאוד.

ונדליזם וגניבת רכוש ציבורי הוא אחת הבעיות אשר הרשויות צריכות להתמודד באופן קבוע. ונדליזם הוא תופעה שבה אנשים משחיתים רכוש ציבורי ללא שום סיבה רציונאלית. גניבת רכוש ציבורי נעשית במקרים רבים לשם שעשוע ונגנבים פריטים למזכרת, פריטים שאמנם עלותם יקרה אבל אין להם באמת שימוש לאדם הפרטי. גם ספסלים סובלים מבעית הונדליזם ולכן הרשויות תמיד מחפשות אחר פתרונות. ספסלים ציבורים עולים כסף רב וחבל שישנם אנשים אשר מחליטים לפגוע בספסלים הציבורים אשר הונחו שם למענם. הרשויות תמיד מחפשות אחר ספסלים מעוצבים מחומרים חזקים אשר לא ניתן לשבור ולפרק בקלות, הנחת העבודה היא שכאשר יש משהו שנראה שניתן לפרק אותו אז יש גם מישהו שינסה.  עדיין תחת קטגורית הונדליזם ישנה גם בעית הגראפיטי, ישנם אנשים אשר משחיתים רכוש ציבורי בעודם מציירים וכותבים עליו. מעצבי ריהוט ציבורי מחפשים תמיד חומרים אשר ניתן להסיר מהם את הגראפיטי בקלות.

במחשבה פילוסופית מעט אני אסיים – המעצבים משקיעים אנרגיות רבות בפיתוח ספסלים עמידים בפני ונדליזם. נניח והבעיה לא הייתה קיימת אז לאן היינו יכולים להגיע אם המעצבים היו חופשיים לעצב ספסלים ללא דאגה של ונדליזם? תחשבו על זה.